קראתי בשבת ספר מעניין – "מאושרים לעד" של ד"ר ריק הנסון – תירגום מאנגלית.
הנושא – פעילות המוח לאור מחקרים מודרניים.
הקטע המעניין של הספר – הוא מסביר – וחוזר על זה כמה פעמים – עד כמה המוח שלנו במהותו הישרדותי.
ממילא – המוח זוכר את האירועים השליליים, והעלבונות, והסכנות – אמיתיים ומדומים – הרבה יותר טוב מאשר אירועים חיוביים. הוא מוכיח שאם לא שנתרכז בחויה חיובית – לפחות 12 שניות – אז היא תחלוף בלי להישאר בזכרון. אך חויה שלילית – היא כן תיזכר. כי זה שייך להישרדות. וכל מה ששייך להישרדות = המוח זוכר היטב.

 

"התורה הגואלת" של הרב פרומן ז"ל

ב 10 באפריל 2016, ב כללי, ע\"י יצחק רויטמן

בגדול כל הספר של הרב פרומן ("החסידים צוחקים מזה") היא "איך להתחתן". ולמה זה חשוב להתחתן.
ובגדול אולי יש לומר שזהו כל ענינה של תורת החסידות – הרמז המפורסם של "שנת נחת" – שנת הולדת בעש"ט – אותיות "חתן" – איך לשדך ולחתן עליונים ותחתונים, ועד כפשוטו ממש.

ויש לומר שתורתו של הרב פרומן היא תורה מחתנת. ימין ושמאל, יהודים וערבים. דתיים וחילונים. והיא היא "תורה חדשה שמחה" של ארץ ישראל.

האם תורתו של הרב גינזבורג שליט"א (הייתי בשבת בכפ"ח וכמנהגי מאז ומקדם הזמנתי את עצמי לסעודות אצלו) היא גם כן בבחינה זו? איני בטוח.

תורת הנפש של הרב גינזבורג היא תורת הביטול בעיקרה. שזה היפך מ"חתונה" וחיבור.

ותורתו הפוליטית המפורסמת בקיצוניותה היא בוודאי אינה "בת חיתון" :( העולם שמה פשוט לא קיים. הערבים לא קיימים. החילונים ג"כ לא קיימים. קיים סתם "עם" שרוצה סתם "מלך". איפה מצאנו כזה עם שרוצה מלך? איני יודע.

הייתי אומר על דרך צחות ש"מלכות ישראל" של הרב חסרה דמות נשית, דמות המלכה.  וכידוע מאחז"ל ש"מלך שאין לו מלכא לאו איהו מלך ולאו איהו גדול.

ותורתו של הרב פרומן ז"ל – היא תורה "נשית" (כפי שמובא כמה פעמים בספר השיעורים שלו שיצא זה עתה). תורה רכה ומחברת. תורה מתחשבת ומכילה.

הייתי אומר אפילו שהיא "התורה הגואלת" – כולל – גואלת את רבי נחמן – אולי אפילו גואלת את הזוהר – מגלותיות שבהן. ומגלה את העומק ואת החופש ואת היופי ואת האהבה שבהן.

 

עד כאן השוואת הגירסאות שיצאה לי

 

הרב פרומן. "החסידים צוחקים מזה" – 174

ב 10 באפריל 2016, ב הרב פרומן, ע\"י יצחק רויטמן

יש מחלוקת בין החברים שלי – החברים הכי טובים שלי הם לא דתיים, יש חקירה ביניהם: האם הדתיים הם בני אדם או לא בני אדם? כשאנחנו יושבים ודנים בנושא, אני מאלה שחושבים שהדתיים הם בני אדם – לא כולם, אבל רובם – ובתור בני אדם יש להם את כל התסביכים הרגילים של בני אדם. אבל לכל הדתיים יש תסביך משותף. כולם. אני באמת לא מכיר דתי אחד שאין לו. וזה תסביך המסמר. מה זה תסביך המסמר? – דפקו אותי. הרביצו לי בפטיש על הראש. חינכו אותי לעולם הדתי. ואני דפוק. אני לא חופשי. אין לי בררה. הכניסו אותי למסגרת כזאת, שאני מוכרח להיות דתי. מוכרח לקיים את כל דברי התורה. אני לא חופשי.

לפי ר' נחמן, זה מה שהעם ישראל טען לפני הקב"ה במעמד הר סימני. הקב"ה בא לתת לנו תורה, בא לתת לנו מצוות, ומה תהיה התוצאה? – התוצאה היא שנהיה דתיים! ש"כל אשר דיבר ה' – נעשה"! נהפוך לרובוטים כאלה! כל מה שכתוב – כל מה שיש בתורה – לא תהיה לנו ברירה אלא לעשות. ואנחנו לא רוצים את זה! ככה ר' נחמן מסביר את תשובת העם "כל אשר דיבר ה' נעשה" – פירוש הדבר: מה פתאום? אל תתגלה אלינו אל תתן לנו מצוות! למה? כ אם תתן לנו מצוות תקלקל את כל האהבה. כי מה כיף באהבה? – החופש! אנחנו לא רוצים להתחתן, אנחנו רוצים להישאר חברים. שכל פגישה מחדש אני מחליטה אם אני רוצה לבוא אל לא רוצה לבוא, ולא להיות אשתך, ואז אני מחויבת, וכבולה אליך – לא רוצה! לא רוצה להתחייב. רוצים להישאר חופשיים. שרק לא תבוא ותגיד לנו "אנוכי ה' אלוקיך.. לא תרצח". אני רוצה לפני כל רצח להתלבט: לרצוח? לא לרצוח? זה טוב? זה לא טוב? להחליט באופן חופשי, לקחת פרח, לתלוש את עלי הכותרת ולהחליט האם אני רוצחת או לא רוצחת. לא להיות מין רובוט כזה שלא יכל לרצח. מין אדם חסר כוח גברא, שהוא אוטומט. כי אם אתה תבוא ותאמר לנו באופן ישיר – אז "כל אשר דיבר ה' נעשה" – לא תהיה לנו ברירה. הם לא רוצים מעמד הר סיני, לא רוצים קבלת עול מצוות. מה פתאום עול? מה אנחנו פרה? אנחנו שור? – זה מה שהעם ענה. לא רוצים. רוצים להישאר חופשיים. כשהענן ירד העם קם ושר את התקוה. "להיות עם חופשי בארצנו"

ומה היה הפתרון של הקב"ה? שהוא ידבר רק אל משה ולא אל כל העם. לכן הדיברות נאמרו בלשון יחיד. אנוכי ה' אלוקיך – של משה. לא יהיה לך – משה – אלוקים אחרים על פני. רק משה הצטווה לא לרצוח, והעם נשארו חופשיים להחליט האם הם רוצחים או לא. כמו שבני יוסי מנסח את זה – יש כאן סיפור מול העיניים שלהם. והם מחליטים אם להיכנס לסיפור או לא. בכל אופן – ה' מקבל את תביעת העם להיות חופשיים. העמדה של העם כלפי התורה היא העמדה של החילונים כלפיה: יש דתיים – משה רבינו – שמחוייבים. הם מסמר דפוק. ואני אחליט אם להשתתף בזה או לא.

 

אברהם ליפשיץ. "ידיד נפש" – סליחה ומחילה

ב 21 בספטמבר 2015, ב כללי, ע\"י יצחק רויטמן

" ידיד נפש " – סליחה ומחילה

האני של כול אחד מאתנו מוקף במרחב של רגשות ואהבה.
מכיון שרגש זה נושא רגיש במיוחד בתקופה של ימינו, כאשר הבעת רגשות זה הבעת חולשה, יכולה להיות סכנה של פגיעה ברגשות, החברה יכולה להכאיב או לנצל את החולשה. לכן אנחנו מסתירים את את הרגשות ועוטפים אותם בתדמית.
התדמית מטשטשת את העולם הפנימי של האדם, ככול שהתדמית גדולה יותר כך העולם הפנימי של האדם חסום יותר. אמנם עם התדמית האדם מרגיש בטוח יותר אבל האדם נמצא בבדידות רגשית, אין לו עם מי לחלוק את רגשותיו.

בחיים נוצרים קשרים שונים עם בני האדם אבל כשרוצים קשר קרוב יותר, ובוחרים באדם שנראה לנו שהוא מתאים, צריך לזכור שלפעמים האדם שבחרנו חי בתדמית ולכן הקשר שיוצר זהו קשר של תדמית בתדמית, זהו קשר של אינטרסים, קשר של קח ותן, קשר של רגשות חסומים, אין השוואת תדרים ברגשות, לכן קשר זה אינו יכול למלא את צרכינו הרגשיים.

קשר אמתי הוא קשר ללא תדמית, הוא קשר של חיבור ברגשות, קשר כזה נקרא " ידיד נפש " . זהו קשר של שני אנשים המוכנים לותר על התדמית שלהם, מוכנים להתחבר בעולם הרגשות, ואז כול אחד יכול להראות לשני את העולם הרגשי שלו ואת החולשות שלו. זה יכול להיות קשר עם בן/בת הזוג או עם חבר. כול אחד לפי רמת הביטחון והאמון שהוא חווה.
בקשר כזה האדם יכול להיחשף ברגשות, האדם יכול לדבר עם חברו או עם בן/בת הזוג כמו שהוא מדבר עם עצמו. הרגשות פתוחים וזורמים, יש השוואת תדרים ברגשות, יש קבלה , אחד מקבל את השני כמו שהוא.
זאת חברות עמוקה שנקראת " ידיד נפש ".

מהותו הפנימי של יום הכיפורים לעשות חשבון נפש, לגעת ברגשות ולבדוק ולראות אם יש צורך לבקש סליחה מאדם שפגענו או לסלוח למי שפגע בנו.
מה שחשוב להוריד את התדמית ולדעת לבקש סליחה או לסלוח עם לב פתוח, עם רגשות של אכפתיות כלפי השני. כשהלב פתוח , זה מוריד מהשני את התדמית ופותח את ליבו לסלוח ולמחול. סליחה ומחילה נותנים לנו את האפשרות לגעת המהות.

גמר חתימה טובה
מזל ליפשיץ
משיעורי אברהם ליפשיץ

https://www.facebook.com/lifshitsavraham/posts/466790136824152?fref=nf&pnref=story

 

טבע ושכל. "חוק הטבע"

ב 2 באוגוסט 2014, ב כללי, ע\"י יצחק רויטמן

אני חושב על זה הרבה לאחרונה. טבע ושכל. מה היחס ביניהם

הבא לקמן איך שהוא הונח אצלי מכמה מקורות, וייתכנו אי דיוקים רבים.

התורה מתחילה מ"בראשית ברא אלוקים". אלוקים בגי' הטבע. שם "אלוקים" הוא טבע, האור שלפני הצמצום. יש כאן גם לימוד להיפך. הטבע הוא "אלוקים" – הטבע זה כח בלי גבול. (מוסבר בחסידות בכמה מקומות שבתמידיות הטבע מתגלה הבלי גבול. אך בנוגע לעניינו עצם הטבע הוא הבלי גבול. והשכל בא לתת חוק וגבול, להגביל את הטבע הפראי והקדום, ולעדן אותו. אך בשום אופן לא לחסל אותו לגמרי)

אחר כך מופיע שם הויה – קו וחוט, האור שלאחרי הצמצום. שם הוי' הוא בכלל תחום השכל והצדק והיושר והדרישה המוסרית.

וכל ההיסטוריה שלאחר מכן הוא החיבור והניגוד של שניים אלו – הטבע והשכל.

אברהם אבינו לא היה טיפש. הוא היה חוקר גדול, כפי שכותב הרמב"ם. אז הוא אמר "לו ישמעאל יחיה לפניך". הוא הכיר את בנו אהובו את יצחק, שהוא "עולה תמימה" –אינו שייך יותר מדיי לענייני העולם הזה. הוא רצה ליצור איזון – לו ישמעאל – "פרא אדם" הזה – יחיה לפניך ויאזן עם הטבע הפראי שלו את הדרישה המוסרית האולטימטיבית של זרעו של יצחק.

אף יצחק – אהב את עשו למה? כי הרגיש במעלה הגדולה של "אורות התוהו" שבו. מהם "אורות התוהו" – הן הם הטבע. אורות התיקון – הן אורות הרציונליזם והמוסר.

זה קצת קשור להנושא המדובר לאחרונה הרבה – "מוסר המלחמה"

מלחמה, עצם המלחמה – זה מגיע מצד הטבע העמוק של הבריאה. הטבע הפראי. "מוסר המלחמה" – הכוונה להגביל את הטבע הלוחם עם השכל המעדן והמגביל.

כידוע התורה אינה נלחמת עם הטבע הראשוני של האדם (כפי שמובא בהרמב"ם בספר הנבוכים) רק באה לעדן אותו. לכן מסופקני האם אפשר ללמוד מ"מוסר הלחימה" של לפני שלושת אלפים שנה משהו על מלחמה מודרנית. הטבע השתנה. והמוסר משתנה בהתאם. אך זה חלק קטן מהעניין הנ"ל

בקבלה מוסבר ששני היסודות האלו – הטבע והשכל – הם רחל ולאה. רחל מסמלת את הטבע. ולאה – ש"עיניה רכות" – היא "דרישה מוסרית גבוהה".

יעקב אבינו, כנראה, בכל זאת יותר שייך לעולם הטבע, לכן הוא "עף" על רחל, על אף היותו "איש תם יושב אוהלים".

אפשר לומר שהיהדות הגלותית – המנותקת מהאדמה ומהמדינה וממילא מהטבע – היא התגלמותה של "לאה". הרעיון כל כך מפורסם של "תשובה תמידית" – לחזור בתשובה אפילו אם אין לך על מה לחזור בתשובה – היא לאה.

כל המעבר הזה מגלות לשיבת ציון היא – כך מסביר הרב גינזבורג ועוד – היא חזרה אל בחינת רחל. אל בחינת הטבע.

אפשר לראות את זה אפילו בדבריו מפורסמים של בעל שם טוב – "כי תראה חמור שונאך…" – הגוף שונא את הנפש וכו'. הגוף הוא הוא הטבע הראשוני של האדם. ומרוב התפתחות התחום המוסרי והשכלי – הגוף – הטבע – כבר "רובץ תחת משאו" – הגוף, הטבע, אינו מסוגל לעמוד בדרישות הגבוהות והנעלות של המוסר. אז הגוף קורס. לאו דוקא בתורה.

אומרים שהגרמנים היו העם הכי מוסרי. אולי היא הנותנת? אולי דוקא בגלל זה הם נפלו כ"כ עמוק? כי כשהגוף קורס תחת דרישות המוסר – אז הוא יורד עד התהום ממש. ובעל שם טוב כבר ראה את זה בעינו החדה, והזהיר – אל תגזימו עם הדרישה המוסרית המוגזמת. זה לא יביא אותנו למקום טוב.

אז חזרנו לארץ. חזרנו למימד הטבעי. אך היהדות שיש לנו בעיקר היא יהדות של תביעה מוסרית. מה שקורה עכשיו זה כור ההיתוך. לחבר את המוסר עם הטבע, באופן שלא יתנגדו א' להשני, אלא ישלימו א' את השני.

בגלות הגזמנו עם השכל. אז כשחוזרים לארץ והטבע מתגבר – לפעמים מגזימים (וכך צריך להיות) עם הצד הטבעי על חשבון הצד השכלי והדתי והמוסרי.

ואז ובא לציון גואל.

 

דמוקרטיה היא תווך שבתוכו נעים הרבה וקטורים מנוגדים. כל אחד מהשחקנים מושך חזק לכיוון שהוא מאמין בו, וכללי המשחק אחראים לכך שבמערכת כולה נשמר האיזון. הגאונות בסיפור הזה הוא שאף אחד לא צריך לשמור על האיזון, אף אחד לא צריך לקחת עליו אחריות. בדיוק כמו בשוק החופשי – הוא נשמר מאליו בשיטת 'היד הנעלמה', באמצעות כללי המשחק הדמוקרטיים.

 

שני יסודות – זלדה

ב 16 במאי 2014, ב יהודה יפרח, ע\"י יצחק רויטמן

הַלֶּהָבָה אוֹמֶרֶת לַבְּרוֹש

כַּאֲשֶׁר אֲנִי רוֹאָה
כַּמָּה אַתָּה שַׁאֲנָן
כַּמָּה עוֹטֶה גָאוֹן
מַשֶּׁהוּ בְּתוֹכִי מִשְׁתּוֹלֵל
אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲבֹר אֶת הַחַיִּים
הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה
בְּלִי שֶמֶץ שֶל טֵרוּף
בְּלִי שֶמֶץ שֶל רוּחָנִיּוּת
בְּלִי שֶמֶץ שֶל דִּמְיוֹן
בְּלִי שֶמֶץ שֶל חֵרוּת
בְּגַאֲוָה עַתִּיקָה וְקוֹדֶרֶת.
לוּ יָכֹלְתִּי הָיִיתִי שׂוֹרֶפֶת
אֶת הַמִּמְסָד
שֶׁשְּׁמוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה
וְאֶת הַתְּלוּת הָאֲרוּרָה שֶׁלְּךָ
בָּאֲדָמָה, בָּאֲוִיר, בַּשֶּׁמֶשׁ, בַּמָּטָר וּבַטַּל.
הַבְּרוֹש שוֹתֵק,
הוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֵרוּף
שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵרוּת
שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִמְיוֹן
שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחָנִיּוּת
אַךְ הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תָבִין
הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תַאֲמִין.

(מצאתי בפייסבוק של "שמים וארץ" )

 

איזה מדינה!

ב 16 במאי 2014, ב כללי, ע\"י יצחק רויטמן

בהמשך למה שכתבתי אתמול, ואולי עוד לפני זה, לפני שאנו מחפשים "להחליף" את המשטר הקיים ב"מהדורה ב'" שאמורה להיות יותר יהודית, יותר מוצלחת וכו'.

אולי כדאי תחילה לשאול את עצמנו: מדינה מהי? כלומר, מה המדינה אמורה להיות, ומה המדינה לא אמורה להיות.

טוב, אתחיל ממשל אולי מוגזם. אם שואלים את התינוק בן שנתיים – שרק התחיל לעמוד על שני רגליו (לשון הרב שליט"א באופשירניש של א' הנכדים ברמת אביב ג')– אבא ואימא מי הם? התשובה, בודאי תהיה – אבא ואימא – זה הכל! בכל מכל כל. חיי התינוק תלויים באבא ואימא. עד גיל שש בטוח. אך אם נפנה את אותה שאלה לילד יותר מבוגר, לנער, למתבגר. אז התשובה תהיה – אבא ואימא – זה מאד חשוב. הם הביאו אותי לעולם. ואני חייב בכבודם. ואני ממשיך לחלוק איתם קורת גג אחד. והם בטובתם ממשיכים לפרנס אותי. אך בהחלט – יש לי את העולם הפנימי משלי… ואם נשאל את האדם אחרי החתונה. אז שוב – אבא ואימא זה מאד חשוב. אך יש עוד דברים בעולם. ואי אפשר כל החיים רק לבכות "אכלו לי שתו לי" ולהתלונן על ההורים. כפי שיהודה יפרח אוהב לומר, לכל אחד יש "תסביכי הורים", אך זה לא יעזור לכלום לבוא בטענות כלפי ההורים.

קרא הלאה »

 

על "אמירות אומללות"

ב 15 במאי 2014, ב כללי, ע\"י יצחק רויטמן

מי שהיה אתמול בשיעור בקבר דוד – היה שמה איזה אמירה – איני בטוח שהבנתי נכון, אך כך היה נשמע:

"דוד ידע שהוא שני. שאול הוא הראשון אך הוא השני". אחר כך היה איזה אריכות על מעלת אות ב'. בהמשך הרב דיבר על חטאי דוד, וא' מהם היה – שאמר שירה ביום נפילתו של שאול. הרב חזר על הרעיון כמה פעמים. ובאחת החזרות אמר את זה בנוסח שונה "אמר שירה ליום מפלת המדינה". שוב – איני בטוח שזה מה שנאמר, אך זה מה ששמעתי.

לאמיתו של דבר, מי שבקי קצת בכתבי הרב – ברור למדיי שכך היא דעתו של הרב. התנגדותו של הרב למדינה הנה עקבית ועקרונית. זאת לא התנגדות לפעולה זו או אחרת, זאת לא מאבק בחוסר מוסריות וכיוצא. זוהי התנגדות עקרונית לדמוקרטיה, לשויון ולחילוניות שביסוד המדינה, והיא ממש מאבני יסוד בתורתו של הרב, והדברים ברורים וידועים (ע"ע "מלכות ישראל).

וכאן אנו מגיעים לאיזה שהוא פלונטר.

קרא הלאה »

 

המחיר של תג מחיר

ב 13 במאי 2014, ב כללי, ע\"י יצחק רויטמן

הנושא של תג מחיר לא יורד מהכותרות. המיימינים והמשמאילים, המצדדים והמכילים והשוללים מכל וכל – הן פחות או יותר קצוות הקשת של הדעות בקשר לתג מחיר.

בכל זאת – חשבתי על עוד משהו.

איני נכנס לשאלה האם תג מחיר היא תופעה ברוכה, או שמא ההיפך הוא הנכון. באמת – לא יודע. המצב הוא לא נורמלי, והתגובה היא ג"כ לא רצויה. כך פחות או יותר התבטא הרב בעצמו.

קרא הלאה »