חב"ד – דור השמיני

עוד לפני שאנו ניגש לעיון בשיטת הרבי בסוגיית דור השביעי ודור השמיני, רציתי להתעכב על נושא, שקשור ישירות לעניננו, והוא – היחס של הרבי אל חמיו, הרבי הקודם.

היחס הזה הי', כידוע, כולו סתירה מיני'ה ובי'ה, אולי זה הי' הסתירה הכי בולטת בכל מנהיגותו של הרבי במשך למעלה מארבעים שנה. מצד א' – בריבוי הזדמנויות הרבי התיחס אל חמיו כאל מישהו שחי – כמעט בגשמיות – בעולם הזה – אפי' אחרי הסתלקותו בי' שבט. אפי' עשרות שנים אחרי ההסתלקות, הרבי אמר על חמיו שהוא משנה לשנה "עוד יותר חי, ועוד יותר פעיל", והדברים ידועים.

מאידך – הרבי נזהר בזהירות מירבית – "לא להתחיל" עם הלכות בשו"ע. כל מה שהי' קשור למנהגי יארצייט – הרבי הי' מקיים בדייקנות, וגם הורה לחסידים להתנהג בהתאם. אכן, בכו"כ התוועדויות (במיוחד של שנה ראשונה אחרי הסתלקות) הרבי התייחס לנושא אמירת הקדיש, ואמר שזה "תמוה", אבל זה לא גרם לו להפסיק לומר קדיש.

עוד תכונה שבלטה – במיוחד בשנים ראשונות – שאף על דיבורים המבהילים על כך שחמיו "חי", ו"אין שום שינוי" – הרבי הי' בוכה מאד בדברו על חמיו. ומובנת הסתירה: אם באמת חמיו "חי ממש" – אז מה מקום יש לבכות, ואם הוא לא חי ממש – אז מה מקום יש כ"כ להדגיש את עובדת היותו "חי"?

עוד דבר שבולט: שבהתייחסו אל חמיו באגרותיו הרבי השתמש בתוארים הנהוגים עפ"י שו"ע, כמו "הכ"מ", "זצוקלל"ה", וכיו"ב.

האם ניתן לומר, שבהתוועדויותיו הרבי אמר "אמת", ובאגרותיו הרבי "שינה מפני דרכי שלום"? לי אישית התשובה מעין זו לא נראית מספקת, הרבי הרי כולו אמת, ואף פעם לא היסס לומר את האמת אפי' הכי לא מקובלת על העולם הגדול. אז אם הרבי מצא לנכון להתייחס לחמיו באגרותיו עם תוארי הכ"מ וזי"ע וכיו"ב – כנראה יש גם בזה אמת.

אז תכלי'ס: בעיני הרבי – האם הרבי הקודם הי' "חי" או לא?

בלא תורת החסידות הקושיא הזו נראית לא ניתנת לפתרון. אכן, ישנם "פתרונות" פסיכולוגיים, כגון "הדחקה" וכיו"ב, אבל אני אישית איני אוהב תירוצים מעין אלו.

אני מחפש תירוץ מתורת החסידות, ולא מתורת הנפש החילונית, המתכחשת למציאות הבורא ומציאות הנפש האלוקית בכלל.

והתירוץ לכאורה הוא מאד פשוט, ומאד מובן, והרבי חזר על זה כו"כ פעמים, באומרו, שהוא לא "מחדש" דברים, רק מבאר דברים של הרביים מהדורות הקודמים, אולי לפעמים בשינוי לשון, אבל בכלל – הרבי הי' מאד נזהר מלהנהיג שינויים, ואם אכן הי' עושה איזה שינוי – הי' אומר את זה בפירוש.

אז ניתן לומר בהחלט, שכשהרבי מדבר על חמיו שהוא "חי" – הוא ודאי מתכוון למה שכתוב בתניא באגרת הקודש פכ"ז, אבל לא יותר מזה! הטעות שנוצרה – אולי בגלל שהרבי דיבר על כך המון – באין ערוך מקודמיו – שחמיו חי – לא משנה את העובדה הבסיסית, שהרבי לא ממציא דברים! הרבי אמר אותם דברים שאמרו רבותינו נשיאינו בדורות שלפנינו, רק מה? – הרבי שינה סגנון, כי כל רבי יש לו את הסגנון משלו, הרבי הוסיף ביאורים – כי כל דור נדרש ליותר ביאורים – אבל הרבי לא המציא דברים, ולא חידש שיטות חדשות בחסידות! כל מי שמעיין בשיחות ובמאמרים של הרבי – רואה עד כמה זהירות יתירה ממש יש להרבי – לא לשנות לא בדיבור המתחיל של המאמר, ולא בסגנון של דברים, ולא במנהגי רבותינו נשיאינו. זה ממש הי' "זהיר טפי" אצל הרבי – לא לשנות דברים, כ"ש כאלה שהם מיסודות תורת החסידות!

אז לכל אימרה של הרבי – אפי' הנראית תמוהה ביותר ובלתי מובנת ביותר – בהכרח יש מקור בדברי רבותינו נשיאינו מדורות הקודמים, ורק מתוך כך הם ניתנים להבנה. אז מי שפוגש משהו שנראה לו תמוה בדברי הרבי – עוד לפני שהוא מכריז ש"צריכים להאמין וזהו" – שיעשה לנו טובה ויעיין בדברי רבותינו נשיאנו לדורותיהם – אולי ימצא לזה מקור, ויתבהר לו כל העניין.

בנוגע לעניינינו: כמו שבתניא אין הכוונה שהצדיק הוא "חי" בגשמיות כפשוטו – כך גם הרבי לא התכוון לכך שהרבי הקודם "חי" כפשוטו ממש.

מה שכן, ישנו פירוש נפלא מהרב יצחק גינזבורג, המפרש דבריו של אדמו"ר הזקן בתניא "רוחו עומדת בקרבנו ממש" – והרב גינזבורג מפרש שזה "מינוי עצמי", רוצה לומר, שבמילים אלו אדמו"ר הזקן ממנה את עצמו לממלא מקומו של רבו מ.מ. מויטבסק.

הדברים האלו נותנים גם לנו יסוד להבנת דברי הרבי אודות חמיו: דיבורים החוזרים ונשנים על כך, שחמיו "חי" – פירושם הפשוט והברור – ש"רוחו עומדת בקירבו ממש", הזדהות והתחברות עם נשמת חמיו, שהלכה והתהדקה יותר ויותר במשך כל שנות נשיאותו כידוע.

(באמת – הרבי התייחס לכך בא' משיחותיו – כמדומני שמח"ת תשמ"ה או מ"ו ע"ש)

ועד"ז ניתן לומר גם כיום, אחרי ההסתלקות של הרבי בג' תמוז: הפירוש היחידי בכך שהרבי "חי", וכ"ש "חי ממש" הוא – שישנו לפחות א' בדורנו, ש"רוחו (של הרבי) עומדת בקרבו ממש", ובכללות – הרבי חי פירושו ש"זרעו בחיים", רוצה לומר, שע"י שנשמת הרבי מתלבשת בנשמת חסידיו הפועלים כפי הוראותיו – ניתן לומר בהחלט שהרבי חי, אבל לא מעבר לזה.

לאידך, בכל מה שקשור לעולם הגשמי ממש, ולעולמה של הלכה – ח"ו לנו לשנות משהו משו"ע. ועד"ז – בחיפוש מנהיג חדש, "דבר אחד לדור" – זה שהרבי חי בנפשות חסידיו ופועל על ידי חסידיו – זה לא פותר אותנו מן החוב לחפש לנו מנהיג, "אשר יוציאם ואשר יביאם ולא יהי' קהל ה' כצאן אשר אין להם רועה".

בדיוק הפוך: מי שהוא באמת "חי" את הרבי – הי' צריך מזמן מזמן להתחיל לחפש מנהיג חדש ורבי חדש, גוף חדש, שבו תוכל להתלבש הנשמה של הרבי. זה שלא טורחים למצוא א' כזה – סימן מובהק הוא, שזהו רק "מן השפה ולחוץ". אם זה הי' קשר חי של הרבי עם החסידים – לא הי' מקום לס"ד אפילו – להשאר תקועים כבר יותר מי"ז שנה, וכמה שגוברת האמונה בכך שהרבי "חי וקיים (בגוף גשמי)" – כך, לאמיתו של דבר, גובר הריחוק והניכור בין חסידים להרבי. הרב גינזבורג פעם אמר: "רק מי שעובד על עצמו (מרמה את עצמו) ניתן לעבוד עליו (לרמות אותו). עד"ז בעניינו: זה שניתן "לעבוד" עלינו כבר במשך למע' מ17 שנה – זה מפני שאנו "עובדים על עצמנו", מרמים את עצמינו, כאילו אנו באמת "מקושרים" לרבי כדבעי.

אילו היינו מקושרים כדבעי – היינו ממלאים את שליחות הרבי כדבעי, והמשיח מזמן הי' מגיע. אילו היינו מקושרים אפילו משהו – היינו מזמן מתעוררים לחפש בתוקף את הרבי החדש. רק מה – ה"התקשרות" שלנו היא לא התקשרות אמיתית, היא התקשרות מזוייפת, התקשרות חיצונית בלבד, ממילא לא איכפת לנו באמת מהרבי, לא איכפת לנו באמת שנשמת הרבי יתלבש בגופו של א' שהוא בן דורנו – כי כך יותר נוח לנו לישון ולא לשנות כלום. מי שהוא באמת מקושר (וכמו שהיו החסידים של אדמו"ר הריי"צ מקושרים אליו באמת, ומסרו את נפשם כדי להצילו וכו') – אז הי' להם את הכוח לזהות את הרבי החדש ולדרוש ממנו לצאת ממחבואו ולהתגלות.

רק דורנו הוא דור יתום, וממילא "רוממות הרבי בגרונם" של המשפיעים הדגולים, אבל אין זה התקשרות אמיתית, ממילא לא נרגש אצלם כ"כ החסרון בחיפוש ומינוי של הרבי החדש. וכמה שיצעקו שזה "כפירה" וכיו"ב – ההיפך הוא הנכון: לשבת בחיבוק ידים ולא לחפש את מי שראוי להמשיך להנהיג את תנועת ליובאוויטש הלאה – זה באמת כפירה אמיתית, כפירה בכללות תורת החסידות, ולא משנה כמה מילים יפות יגידו – היא היא הכפירה האמיתית בהרבי ובתורתו ובכל תורת החסידות!

ההשפעה של הרבי והברכה של הרבי ודאי קיימת גם אחרי הסתלקותו, וכפי שמובא שם בתניא בשם הזוהר, ש"צדיקא דאתפטר… אשתכח… יתיר מבחיוהי" – אבל בעיקרה זוהי השפעה מקיפית, וכדי לפעול בתוך העולם הגשמי ממש, ולשנות משהו בתוך העולם הגשמי ממש – אנו צריכים א' שרוח ה' בו, ושרוח רבו עומדת בקרבו, אבל הוא צ"ל ג"כ חי כפשוטו, נשמה בגוף, בדור שלנו ממש.